למרות שינויים ברוח הזמן, עדיין לא פשוט להיות תלמיד.ה להט"ב בבית הספר. רעשי הרקע הנשמעים לאחרונה בזירה הפוליטית, המאיימים לפגום בזכויות להט"בים, לא מסייעים לתחושת הביטחון של בני נוער סביב הנושא. בזירה הרגישה הזו, לאנשי חינוך יש תפקיד מרכזי כמקדמי תפיסת עולם שוויונית, המכבדת כל אדם באשר הוא.
מורים ומורות הם מבוגרים משמעותיים בחיי בני נוער, בשלב בו הם עסוקים בשאלות של זהות. כשתלמידים יחפשו את האדם הקרוב להם במערכת – לרוב זו תהיה המחנכת שלהם או מורים מקצועיים משמעותיים. התלמידים ישתפו אותם בסודות, בכאבים ובהתלבטויות.
לכן חשוב שהצוות החינוכי יהיה בעל תחושת מסוגלות לעסוק בנושאים של מיניות, מגדר ולהט"ב ברגישות ובמקצועיות, על מנת שיוכלו להושיט לבני הנוער יד, לאפשר להם מרחב בטוח ולהיות ערניים לגילויי חוסר סובלנות במרחב הבית ספרי.
על פי הנתונים המקובלים ביחס לקהילה הגאה, בכל כיתה יש כמה תלמידים.ות השייכים לקהילה או מתלבטים בנוגע לזהותם המינית. התפקיד של המורים חשוב מאוד, שכן הם נמצאים במגע יומיומי עם התלמידים, ושם למעשה נוצרים יחסי קירבה ואכפתיות, המאפשרים התפתחות, צמיחה ולמידה.
המורים.ות הם גם מבוגרים זמינים, מאחר שבניגוד לנושאים אחרים כמו שימוש בסמים, אובדנות או התנהגויות סיכון אחרות, בהם חלה על המורה חובת הדיווח, במקרה שבו נער/ה משתפים את המורה בנטייה מינית וזהות מגדרית, לא חלה עליהם חובת הדיווח. לאנשי צוות חינוכי אף אסור לדווח להורים, או לשתף אותם בדבר נטייה מינית או זהות מגדרית של נער.ה ללא שיתוף הפעולה או רצונם.ן.
תפוח אדמה לוהט
העיסוק במיניות במערכת החינוכית מורכב עבור כל הצדדים. ללא ספק, זה הנושא שהכי מעסיק בני נוער בכל העולם. לילדים ולבני נוער קשה לראות בהורים שלהם יצורים מיניים, על אחת כמה וכמה במורים.ות שלהם. כך גם מורים רבים חשים מבוכה לעסוק בנושאים מיניים בכיתה או בשיחות אישיות עם תלמידים.ות, ולעתים קרובות נמנעים מכך ונעזרים ביועצות החינוכיות, שאמונות על התחום בבית הספר או בגורמי חוץ. אלא שמי שמלווה בשטח ונשאר עם התלמידים.ות אלו המורים.ות שלהם ולא גורמי חוץ, ולכן שלא כמו תפוח אדמה לוהט שמעבירים מיד ליד, יש חשיבות מכרעת להכשרת הצוותים החינוכיים בתחום.
כשהרוחות סוערות
מתוך הצורך שעלה מהשטח, הקמתי את התכנית "שיעור בגאווה", הפועלת בבתי ספר זו השנה השלישית. מטרות התכנית הן להעלות את תחושת המסוגלות של המורים לעסוק בנושא, לקבל ידע כלים ומיומנויות ליצירת שיח במרחב מאפשר, ולהרחיב את המענים לנוער להט"ב במסגרת החינוכית.
לאחרונה עלו לכותרות באמצעי התקשורת תכניות כמו "שיעור בגאווה", בעקבות הוצאת התוכניות החיצוניות וקידום שותפויות ממשרד החינוך. מדובר בדיני נפשות, שכן הכשרות אלו עבור אנשי חינוך לא רק מסייעות למורים לאתר מצוקות, ללוות, לתת מענה מיטבי ולהיות שם עבור התלמידים.ות שחווים קשיים, הן גם מפחיתות את גילויי הלהט"בופוביה במסגרת החינוכית.
בפלורידה חוקק לאחרונה חוק האוסר לדבר על להט״ב בביה״ס, בפולין הונגריה ורוסיה הוחרמו והוסתרו כל הספרים שבהם דמויות ייצוגיות להט"ביות, ונסגרו תערוכות של אמנים להט"בים, ברוסיה חל איסור על הפצת תכנים להט"בים גם בקרב קהל בוגר, אסור אפילו להפיץ מידע חיוני עבור הקהילה הגאה, גם למי שזקוק לכך.
העיסוק התקשורתי בעולם ולאחרונה גם בארץ לנוכח השיח הפוליטי, שם את בני הנוער במצב רגיש מאוד. רבים מהם שואלים מה זה אומר עלי אם יאסרו עכשיו על הכנסת התכנים האלה למערכת החינוך? א.נשי חינוך חייבים להיות שומרי סף ולדאוג להמשך הפצת סובלנות ושוויון זכויות והזדמנויות.
יש להדגיש נקודה נוספת: לאחרונה נשמעים קולות המוחים על הצפת יתר של מידע בנושא, וטוענים כי כניסה של גורמי הסברה להט"בים לביה"ס יכולה להשפיע על הנטייה המינית והזהות המגדרית של תלמידים.ות ו"להכניס להם.ן רעיונות לראש". ישנם שני נושאים שאותם לא נביא לבית הספר ממניעים כאלה, בוודאי ללא תיווך, כדי לא לעורר טריגר אצל תלמידים.ות: אובדנות והפרעות אכילה. בתחומים אלו יש סיכון בשיח לא מבוקר עם התלמידים. לעומת זאת, משיכה מינית או זהות מגדרית הן תחושות פנימיות עמוקות, ואינן מושפעות מנציג/ה של חוש"ן או איג"י שבאים לספר את סיפורם.ן האישי. משיכה מינית ונטייה מגדרית אינן מותג שניתן לרכוש ולבחור לשנות בהתאם לחשק או לצו האופנה.
איך לייצר שיח על מיניות בחינוך?
לפני שבכלל ניגשים לנושא, חשוב שמורים יעשו בירור עם עצמם, עד כמה נוח להם לעסוק במיניות, כיצד דיברו איתם על מיניות, אם בכלל? איך הם כהורים מדברים עם ילדיהם על מיניות? מה העמדות שלהם כלפי הנושא הלהט"בי? חשוב לברר זאת, שכן לפעמים תהליך כזה מפגיש את אנשי החינוך עם מקומות לא פשוטים בחייהם, או אף כאלו שמנוגדים לתפיסות עולמם או לאמונות שבהן מחזיקים. לכן חשוב להעלות את זה למודעות, והכי חשוב להבין את חשיבות התפקיד שלנו כא.נשי חינוך בנושא הזה.
הכרות עם הרצף המגדרי
המורים.ות צריכים.ות להיות מעודכנים.ות ברוח הזמן, ולדעת איך להגיב לרצף המגדרי אותו הם פוגשים בבתי הספר. מורים.ות יודעים.ות היום בוודאי שיש הומואים ולסביות, אך לרבים מהם הנושא הא-בינארי חדש ולא מוכר, הם לא יודעים מה לעשות עם זה בשטח.
למשל, אם תלמיד הגיע למורה שלו לעברית וביקש ממנה לכתוב את פסקת הטיעון בלשון נקבה: חשוב שהמורה לא תיבהל, שתדע שלא מדובר בהתרסה, שתבין מה בעצם הנער מנסה לומר לה, ותוכל לייצר איתו שיח, לשאול את השאלות הנכונות, לגלות אכפתיות ובעיקר לשדר – אני כאן בשבילך, יש לך מרחב בטוח. אולי הוא נמצא במצוקה, אבל הוא בחר בה ופנה אליה, כדמות שאולי תוכל להבין אותו. חשוב שהצוות החינוכי ידע את הנושא של לשון הפנייה הרווחת והמכבדת בקהילה ה-א בינארית. זו לא שאלה מעליבה בשום הקשר, להפך.
גילויי חוסר סובלנות במרחב הבית ספרי
במוסדות חינוך רבים עדיין רווחת האמירה 'יא הומו', ככינוי גנאי להתנהגות שנחשבת לנשית או חלשה, או סתם כקללה שגורה ורווחת הנשלפת מהר. במקרה כזה מורים יכולים, מתוך תחושת חוסר מסוגלות, לעשות עצמם כאילו לא שמעו את ההערה או להגיד 'אצלנו בכיתה לא מדברים ככה', אבל נדרש מהם הרבה יותר. חשוב שיעצרו ויסבירו את המשמעות. כפי שבעבר היו אומרים "אוטיסט" או "מפגר" כקללה, ואחרי הסברה התופעות הללו פחתו, חשוב שמורים ינקטו עמדה ערכית בכל פעם שעולים גילויי חוסר סובלנות. חשוב שיתייחסו, יעצרו את השיעור, ואם צריך יקבלו גם הדרכה וליווי שיאפשרו להם להוביל שיח בעקבות אירוע כזה בכיתה, ולהתמודד איתו ברגישות ובמקצועיות, על אף המורכבות. המורים חייבים להיות ערניים, כי ייתכן שהנער אליו מכוונת האמירה חווה הצקות, התנכלויות, לפעמים גם אלימות פיזית. מה אז?
שמתם לב? חשוב לשוחח עמו ולבדוק איתו, במידה ועולה שאכן כך, מדובר בבריונות לכל דבר ויש לטפל בה בחומרה. וגם כשזה לא המצב, באמצעות השיח של המורה עם הנער הוא יקבל את ההרגשה שרואים אותו, שאכפת ממנו ושיש לו על מי לסמוך. אולי יותר קל לעשות כאילו לא שמענו, אבל כאנשי חינוך אני מאמינה שזו לא אופציה בכלל.
כאנשי ונשות חינוך עלינו להיות בתהליך למידה מתמשך, להתעדכן במה שקורה בשטח ולהגיב אליו. הפידבק והשתתפות הפעילה של המורים.ות בסדנאות, התהליך שעברו והתנועה שעשו, יחד עם עלייה בתחושת המסוגלות, לימדו אותי עד כמה הצורך שזיהיתי בשטח היה נכון ורק חיכה שמישהו ייקח אותו ויפתח צוהר לשיח רלוונטי ומשמעותי של אנשי חינוך בנושא. אני סומכת על הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, על היחידה למיניות בריאה ומניעת פגיעה במשרד החינוך, שהיא הגורם בר הסמכא בתחום המיניות, שימשיכו להיות שומרי הסף, מגדלור של פלורליזם, יעמדו כחומה בצורה ולא יאפשרו הדרה של תכנים העוסקים במיניות, מגדר, להט״ב ובשיוויון מגדרי מבתי הספר. זו האחריות של כולנו.
