הגיע זמן חינוך

עונת הנשירה החלה: הושיטו יד לתלמידיכם, רגע לפני שהם פורשים

מיקה דפני | 5.11.2020

הסתיו כבר כאן והשלכת איננה רק מנת חלקם של האילנות. זה כבר לא חדש ולא מפתיע: משבר הקורונה מוביל לנשירה סמויה וגלויה של עוד ועוד תלמידות ותלמידים מכל הגילאים, האזורים וסוגי האוכלוסיות.

כחלק ממציאות זו, בה כלל התלמידים נכללים בספקטרום ההתרחקות, הנשירה והניתוק, נראה כי אנשי החינוך כולם צריכים לפעול כעת בתחום היישוג (ריצ'ינג אאוט), המוכר כתחום ייעודי לעבודה עם אוכלוסיות בסיכון.

מתנתקים ונושרים

הנושא של נשירת תלמידים אינו עניין של שחור ולבן (נשר או לא נשר), אלה הוא מתבטא בספקטרום של אפשרויות. בקצה האחד ניתן לראות את התלמיד שנשר מבית הספר ומנותק מכל מסגרת חינוכית ובקצה השני, תלמיד מתמיד ומחובר. בין שתי הנקודות הללו ישנן אינספור אפשרויות, הן בתוכן והן בצורה, הן בסוג הקשר של התלמיד אל התהליך החינוכי (לימודי / חברתי / רגשי) והן במידה ובעוצמה (התרחקות במידה קלה / בינונית / עד ניתוק). ישנן מספר אפשרויות לניתוק:

ניתוק אקדמי: תלמיד שבחודשים האחרונים הלך והתרחק מכלל התהליכים הלימודיים. הוא כבר לא עוקב אחר התכנים הנלמדים, אין לו מושג מה נדרש, מה היה ומה מתוכנן, אך מצליח לשמור על שייכות למפגשים החברתיים ועל קשר עם חבריו.

ניתוק בהיבטים חברתיים ורגשיים: תלמידים שלכאורה לומדים ופועלים על פי ה"מערכת". עולים לזום, מבצעים משימות בסביבה הדיגיטלית, אך מצבם החברתי והנפשי הולך ומתדרדר והם מתנתקים ממסגרת השייכות העמוקה שלהם.

כאמור, כיוון שכלל האוכלוסייה נכנסה למצב סיכון (גם אם במידות משתנות) ומתוך ההנחה שאין תלמיד שלא ראוי להישאר חלק ממסגרת, לחוש שייך, מחובר ומסוגל – כל מורה ומורה וגם כל גננת, מוצאים עצמם פועלים בתקופה זו בטכניקות של ריצ'ינג אאוט במודע או שלא.

מה זה ריצ'ינג אאוט?

ריצ'ינג אאוט (בעברית – "יישוג") הוא מונח טיפולי שמשמעותו "להושיט יד". זוהי פעילות יזומה שבודקת את הצרכים של הפרט כדי לייצר אצלו מוטיבציה ואמון, כאשר הוא לא פונה בעצמו לטיפול או אינו מכיר את זכויותיו. הפעילות עשויה להתבטא בשיחת טלפון, הגעה פיזית, פרסום שירות כלשהו או שירות כלשהו שניתן.

חינוכית, התפיסה היא שמתוקף תפקידנו, עלינו לחפש את התלמידים, לתור אחריהם – פשוט כי חלקם לא יגיעו אלינו בעצמם. תמיד ובטח בעת משבר – שייכותם של התלמידים אל בית חינוכי היא חלק מאחריותנו ועלינו לוודא שתלמידינו אכן מחוברים אליו.

עד היום, עבודת החיזור הזו מוכרת היטב בעיקר בקרב מורים וצוותי חינוך שעובדים עם אוכלוסיות בסיכון והדרה. אלה פועלים ללא לאות, כחלק משגרת יומם, ליצירת קשר עם התלמיד אשר חווה בעבר כישלונות, משברי אמון וכו' ולכן נוהג בחשדנות, ריחוק, בדיקת גבולות וכדומה. כדי להגביר את הנוכחות בלמידה נעשות פעולות ריצ'ינג אאוט בצורות ובדרגות שונות.

אני מציעה להשתמש בכלים של ריצ'ינג אאוט מסורתי, כך שיתאימו לעבודה החינוכית בעת הזו. תלמידים רבים, גם אלה שהיו מחוברים לחלוטין לתהליכים החינוכיים בבית הספר – נמנעים ומתנגדים בצורות ובמידות שונות מקשר עם הלמידה והחינוך ואנחנו, אנשי החינוך, משנים בהתאם את תפקידנו.

למה חשוב "לחזר" אחרי תלמידינו?

  • התלמידים מקבלים מכך תחושת הכרה, ביטחון ואהבה.
  • זהו מודל לסבלנות, מאמץ, נחישות, יצירתיות והתמדה: "אני כאן, לא נוטש אותך, למרות שהקורונה בלבלה את הכל". "אתה תלמיד שלי ואף שעוד בקושי הצלחנו ממש להכיר, אני אוהב אותך ואתה חשוב לי" (אצל מורים שהחלו דרכם עם כיתה חדשה).
  • החיזור ממלא את התלמידים בכוחות להתמודד עם קושי. לעתים רבות פעולת ריצ'ינג אאוט מדויקת תהיה בדיוק הדחיפה שתסייע לתלמיד לעשות את המאמץ הרצוי ולהתחבר בחזרה למהלך לימודי-חינוכי. חיזור נכון הוא מעין יד פשוטה שאומרת, אתה לא לבד.
  • באחריותנו לוודא שלא רק שאין יד מושטת שלא תפגוש יד אחות, אלא שגם אותה היד שכלל אינה מושטת, תגלה יד אחות.
  • לריצ'ינג אאוט יש משמעות בפני עצמו. ערכו של החיזור אינו נבחן רק על פי התוצאות. בעיניי חשוב להזכיר ולזכור: פעולת החיזור ופעולת האהבה הן פעולות חינוכיות. אין חינוך ללא אהבה. אין חינוך ללא כמיהה של איש החינוך אל תלמידיו (תמיד ובעת הזו במיוחד).
  • ריצ'ינג אאוט מאפשר להתחבר שוב למסגרת או לקבוצת שייכות. תחושת שייכות מהווה צורך בסיסי בעולם.

לפני שיוצאים לדרך, חשוב לזכור:

עבודת ריצ'ינג אאוט איכותית צפויה להביא בשלב הראשון לתוצאות מצוינות, כיוון שרוב התלמידים המנותקים במידה זו או אחרת, חשו עד כה שוויתרו עליהם במידה מסוימת. הם יופתעו מעוצמת המקום שיקבלו, מעוצמת האהבה שתורעף עליהם ומהחשיבות שלהם בעיני המורה והם צפויים להגיב בהתאם.

אחוז מסוים לא יגיב כפי שנשאף ויהפוך לגרעין הקשה. זה בסדר, הגיוני וטבעי. בגרעין זה יש להשקיע מאמצים מיוחדים. בנוסף, חלק מהתלמידים שיושיטו יד ויענו לפעולות החיזור בשלב הראשון, יעשו רגרסיה מסוימת כעבור פרק זמן זה או אחר ויתרחקו באופנים שונים. זהו חלק מוכר, שמהווה "נפילה" מובנית, כחלק מתהליך שינוי.

איך עושים את זה? פרקטיקה של חיזור חינוכי מקצועי

1. לפני הכל: אסור לוותר על אף תלמיד או תלמידה

כדאי להקדיש כמה רגעים לחשיבה על הנחת היסוד הזו ולבדוק עם עצמנו איפה אנחנו מתחברים אליה ואיפה היא מאתגרת.

2. מיפוי התלמידים הנושרים והמנותקים

עבודה עם קובץ אקסל מסודר או כל כלי תיעוד אחר, שמאפשר לעקוב אחרי כל תלמידה ותלמיד חברתית, רגשית ולימודית ולבדוק מי הם התלמידים שאיבדו קשר עם המסגרת ובאיזו מידה וצורה.


3. ניסיונות חוזרים ונשנים ליצירת קשר

שיחות טלפון, הודעות ווטסאפ ובמקרים הנדרשים גם מכתב או פתק "אמיתי" בכניסה לבית או מתחת לדלת. התלמיד לא התחבר למפגש הבוקר בזום, למרות שהתחייב – לבדוק שוב, ליצור שוב קשר. העקביות הכרחית.


4. שפה מותאמת אישית

לכל תלמיד הפניה המתאימה לו. חשוב לדייק את המילים ואת ה"טון" וליצור שיח אישי גם כשהוא קצר ומרחוק.


5. קובעים יעדים מדודים ביחד

למשל, "מחר תעלה בבוקר לזום הכיתתי?" "תשלחי לי מחר את העבודה?" פחות תמונת עתיד רחוקה שקשה לאחוז בה ועשויה לאיים מרוב שהיא קשה להשגה.


6. פידבקים להתנהגות חדשה של התלמיד

כשתלמיד הגיש משהו – מקפידים להתייחס בטון קצר, לא מתפעל מדיי, אבל בהחלט רואה וער: התלמיד פתח מצלמה – "אני מעריך את זה". יצר קשר מיוזמתו – "ראיתי שכתבת לי ושמחתי".


7. צמצום עצמי והרחבת מקום האחר

ברמת העבודה על עצמנו – מפתחים ומשכללים את היכולת להכיל סירובים, התעלמות, חסימות בוואטסאפ, שקרים, אי-קיום הבטחות, אי עמידה בהסכמות ועוד. אלה אינן התנהגויות כנגדנו. אנחנו לא מרכז הסיפור.


8. מקיימים קשר רציף עם מבוגרים רלוונטיים מגוונים

למשל, הורים (ו/או סבים ודודים שמתפקדים בתפקידי אפוטרופסות שונים). בקרב נוער מומלץ במקרים של דאגה מנשירה ממשית ליצור קשר בעדינות ובצניעות גם דרך בני זוג, מעסיקים בעבודה ומבוגרים רלוונטיים אחרים.


9. עבודה מערכתית בצוות החינוכי

בקשת עזרה ורתימת שותפים בצוות ליצירת קשר עם תלמיד מנותק ושיתוף בתסכול לגבי תלמיד או תלמידה שמתרחקים או אינם מחזירים קשר.


10. מקבלים בהערכה מה שהתלמיד נותן

כל הזמן מעלים את הדרישות, לא מוותרים על התלמיד, מאמינים בו, אבל גם לא פועלים מתוך רגשות ציפייה-אכזבה או שיפוט.

עבודת החיזור דורשת מקצועיות ודיוק, לצד נחישות וסבלנות רבה. היא סיזיפית, אך היא גם מתגמלת במיוחד. הרי כל מי שחווה את התחושה בה ידו של תלמיד יקר פוגשת את ידנו המושטת וכמהה אליו – יודע תגמול מהו.

אולי תתעניין גם ב...

בית (ספר) קטן בערבה: כשהטבע הפך למורה הטוב ביותר

רחלי ברדו וד״ר עודד קינן | 2.11.2022

פרויקטים חינוכיים נפלאים שקמים בערבה הופכים את הנוף המדברי לקרקע פורייה לחינוך, ומלמדים את התלמידים להתבונן בטבע, בקהילה ובסביבה וללמוד מהם

"הייתי תלמידה עם תסמונת טורט. מערכת החינוך לא הבינה אותי"

ורד אברהם | 16.6.2022

כשוורד הייתה תלמידה, היועצת ניסתה לעזור לה "להכחיד" את הטיקים שהיו לה. היום, לרגל חודש המודעות לתסמונת טורט, היא מגישה למורים את "המדריך לטורט" כדי לדעת איך לזהות אותה בקרב תלמידים ובעיקר – איך להתמודד