מעל במה זו יפורסמו דעות של מחנכים בענייני השעה של חינוך וחברה בישראל.

תכני הבלוג מבטאים את דעתם של הכותבים בלבד.

יוזמים המעוניינים לכתוב לבלוג אנא שלחו טיוטא לכתובת דוא"ל office@keren-yozmot.org.il

 מחשבות על הבחירה והחינוך בבית הספר- טלילה נבון, ביה"ס הניסויי, ירושלים

אני עומדת מול תלמיד הרוצה לצאת מקורס בו בחר. אני מאוד אוהבת את הקורס. הוא קצת יותר מורכב ממה שבדרך כלל עושים בקורסים כאלה. אני מנסה לשכנע. אני חושבת שהוא יכול ליהנות בקורס. אני יודעת כי הוא פורש מהקורס בעקבות חבר. אני שואלת , מסבירה, מנסה לשכנע. אני רואה שדברי אינם משנים ולא כלום בהחלטה שנעשתה כבר.  לבסוף אני מרימה ידיים. "תעשה מה שאתה רוצה" אני אומרת ושולחת את המילים עם מטען קטן של תסכול וכעס. זה לא כל כך קל לתת לילד לעשות את מה שהוא רוצה. 

"תעשה מה שאתה רוצה" המשפט הפשוט הזה מהדהד בי. אנחנו שולחים את ילדינו אל העולם, המלא באפשרויות יותר מאי פעם, עם הציווי. "תעשו את מה שאתם רוצים". אבל איך אנחנו מכינים אותו לקראת המשימה הלא פשוטה הזו? האם אנחנו צריכים לבחור בשבילם את מה שאנחנו חושבים לנכון? ואז כאשר הם כבר ידעו מה לבחור בעקבותינו, נוכל לתת להם להתנסות בעצמם? או שמא ניתן להם להתנסות בתהליך הבחירה בעצמם גם אם הבחירות שלהם אינן תואמות לבחירות שלנו.  

המשפט "תעשה מה שאתה רוצה", הוא משפט המציב בפנינו שני ציוויים: תרצה ותעשה.  שניהם אינם פשוטים. 

הרצון -  איך נדע מהו הרצון שלנו? כילדה העברתי הרבה שנים במערכת החינוך מבלי להידרש כמעט בכלל לעניין הרצון. לפעמים המערכת אף ניסתה לדכא את הרצון בקביעות נחרצות של מה חשוב ומה צריך. ישנן מערכות צנטרליסטיות (כמו חינוך חרדי לדוגמא) שעל מנת להצליח ולהתקיים מדכאות את הרצון האישי ומציגות אותו כחטא וכאנוכיות. גם ללא מערכות מדכאות עניין הרצון איננו פשוט כלל. קיימים בנו הרבה רצונות חלקם סותרים זה את זה. רצון להשתייך, רצון להצליח, רצון לעשייה, רצון לכוח ועוד. חלקם ניתנים למימוש במידה זו או אחרת וחלקם לא. ישנם סוגים שונים של רצון. החל מחשק: "בא לי". וכלה ברצון עמוק המתקיים כל הזמן מתחת לדברים, בבסיס הווייתנו. 

אני מנסה לחשוב עלי. מה אני רוצה בשביל עצמי? אני רוצה להרגיש בהווייתי שמחה. לא כל הזמן אבל כבסיס ממנו יוצאים לעשייה. אני רוצה להרגיש שאני מועילה בעולם סביבי. שיש משמעות וערך לקיומי. אני רוצה להרגיש לומדת, יוצרת ומתחדשת, ואני רוצה לאהוב: אנשים,מקומות, נופים, טבע, בעלי חיים, מחשבות, רעיונות ויופי, את מה שאני פוגשת סביבי. אני רוצה גם תחושת ביטחון בסיסית שתאפשר לכל אלה להתקיים.                                               

לאורך השנים אני מקלפת וחושפת שכבה אחר שכבה של רצונותיי העמוקים, הבסיסיים והמהותיים יותר. אפשר להסתכל על תהליך הלמידה השלם גם ככזה החותר לגלות את רצונותינו העמוקים. הרצון בשלביו הראשוניים תופס מופע פשוט של "בא לי" או "מתחשק לי" ובהמשך בתהליך של התנסות ורפלקציה אנו מבינים היבטים עמוקים ומשמעותיים יותר של הרצון שמימושם מביא תחושות סיפוק והנאה עמוקות יותר. כך מתחלף הרצון לקחת ולצבור  ברצון להרגיש בעל ערך. הרצון שיאהבו אותי  ברצון עמוק יותר להרגיש קשר וחלק מהעולם סביבנו ועוד. הרצון הוא המניע את העשייה שלנו. הוא חלק חשוב מתחושת היותנו חיים. העדר רצון הוא המאפיין את הדיכאון והייאוש.  עניין עדין הוא הרצון. הוא חמקמק, הוא מתהווה מבלי דעת ואינו נענע לדרישה להופיע לאלתר. לעיתים הוא מתעתע. ולעולם הוא נישאר בחזקתו האישית של כל אחד ואחד מאיתנו. איננו יכולים לרצות בעבור מישהו אחר.  ישנם ילדים שהסקרנות והעניין מדליקים את הרצון שלהם לעשייה בקלות. ישנם ילדים אחרים שם נידרש סוג של חיזור, פיתוי, ריקוד מתמשך לעורר קצת רצון, מספיק בשביל להניע התחלה של עשייה חדשה. 

אנחנו רוצים שילדנו יעשו בעולם את מה שהם רוצים. ואנחנו רוצים שהעולם יענה. איך מעודדים ילדים ללמוד להכיר ולחשוף את רצונותיהם העמוקים? 

עשייה – הרצון מוביל את העשייה. על מנת לעשות בעולם אנו זקוקים ליוזמה ולנכונות לקחת סיכונים. אם נעשה אולי נטעה ואולי לא. העשייה היא היוצרת את הצורך לבחור. והבחירה היא הדרך שלנו ללמוד מהניסיון. שוב ושוב אנו בוחרים מה לעשות ומתנסים בחוויה. החוויה מעלה תגובות רגשיות ועל פיהם אנו יודעים האם בחרנו נכון או שמא טעינו ועלינו לבחור אחרת בפעם הבאה.  ללמוד פירושו להבין את הניסיון, למצוא לו מילים מתאימות. לפרש, להשוות, למיין ולהגיע להבנה מנטאלית שלו. אנו לומדים מניסיוננו ואנו לומדים מידע שנצבר מניסיונם של אחרים. המפגש בין הידע הזה לבין ניסיוננו הוא שמעניק לידע את המשמעות.                                                                                 

ללמוד לעשות בעצמנו, להצליח לבצע רעיון, גם כאשר נכשלים בשלבים מסוימים, גם כאשר ישנם קשיים, ללמוד מתי אני מצליח להתמיד ומתי אני מוותר בקלות.  ללמוד לעבוד עם אחרים על רעיונות שלנו ועל רעיונות שלהם. להתלהב, לשלב, להקשיב, לוותר, להתעקש. לקבל השראה, להעיז להיות שונה.

כאשר אנו בוחרים את המסגרת עבור הילדים. כאשר אנו מחליטים במה יתנסו, ובאיזה אופן, הילדים צוברים ניסיון של התמודדות עם מסגרת שאינה לבחירתם. לפעמים הם מתנגשים, לפעמים הם מתנגדים, ובדרך כלל הם לומדים כיצד לפעול בתוכה. המסגרת והחיים בתוכה נעשים לחלק מהניסיון והילדים לומדים גם מניסיון זה כמו מכל ניסיון אחר. יתרונות המסגרת הזו הם שאנו משפיעים באופן ישיר על הניסיון של הילד ועל התכנים שהוא ילמד. לולא המסגרת המחייבת חלק מהילדים לא היה מתנסה בתכנים אלו ולא היה לומד אותם. המסגרת יוצרת סדר יום עמוס בפעילויות. סדר היום פותר להרבה ילדים את הצורך להתמודד עם השאלה כיצד למלא את הזמן ולכן הוא נוח ומרגיע. (בבית המחשב או הטלביזיה עונים על הצורך הזה). המסגרת מזמנת לילדים להתמודד עם קשיים ותסכולים שכן אין הם יכולים לקום וללכת כשקשה להם.  אך מה שהמסגרת הזו מטשטשת הוא את הבנת הקשר הישיר והחזק בין הרצון לעשייה. במסגרת כזו הילדים יפעלו לפעמים מתוך רצון ולפעמים גם ללא רצון שכן הם למדו לציית, הם למדו מה מצופה מהם, והם למדו שאם הם לא פועלים על פי הדרישות, יש לכך השלכות לא נעימות.

בכל מקום בו אנו פועלים קיימות מגבלות. השאלה היא באיזו מידה המגבלות נכפות עלינו ובאיזו מידה אנו בוחרים אותן עבור עצמנו. בכל מסגרת אנו מתמודדים עם הגבולות ומתמודדים עם האפשרויות. המסגרת של המרחב* הוקמה על מנת להציע סביבה עם הרבה אפשרויות בתוך מעט גבולות. במסגרת הזו אנו רוצים לאפשר לילדים ליזום, לקחת סיכונים, וללמוד להכיר את רצונותיהם ואת היכולות שלהם לפעול על פיהם, לבד וביחד.  בתוך המסגרת הזו אנו רוצים שהילדים יבחרו ויבנו את המגבלות ואת האפשרויות שלהם.                                 

האפשרות לעשות, האפשרות לבחור מה לעשות. האפשרות לבחור לעשות הרבה או מעט. לבד או יחד. באופן מובנה או חופשי -  האפשרות ללמוד את הרצון.

  *המרחב הוא מסגרת לימודית שהקמנו בבית הספר הניסויי המאפשרת לילדים בחירה בין קורסים, סדנאות, פעילות  באזורי יצירה ומחקר, משחק  ועבודה. הילדים נמצאים במרחב ארבעה ימים בשבוע למשך שיעור כפול.  

.